דחית המילה בעקבות עלית חום - מתוך "קונטרס הרפואה"

2010-10-13 10:30:32
מאמרים בעניני הלכות ומנהגי מילה. סגנון תלמודי עיוני

דחית הברית עקב עלית חום גוף התינוק

כפי שכבר נתבאר לעיל סי' ב', מקור דין המתנת ז"י להבראה קאי על חלצתו חמה כדאמר שמואל (שבת קל"ז ע"א) "חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו" ובהבנת הל' "חלצתו חמה" יש לעיין. דבדברי רש"י (שבת שם) "חלצתו חמה שנשלף ממנו החולי ויצאה מגופו" משמע דחלצתו חמה הוא שלב ההבראה מן החולי דמאז צריך למנות ז' ימים להבראה. וביותר משמע כן מדברי רש"י ביבמות (ע"א ע"א) "חלצתו חמה, שהי' חולה ונתרפא ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה".

אבל הר"ן בנדרים (מ"א ע"א) פי' באופן אחר שכתב "חלצתו חמה, לבשתו חמה" וכ"כ התוס' שם וא"כ זהו המחלה עצמה. והאמת שבירושלמי (שבת פי"ט)בנד"ד לענין מילה והמתנת ז"י גרס "אחזתו חמה" ומשמע כר"ן ותוס' בנדרים. ועיין בשיטמ"ק לנדרים (שם) שכתב בשם הרא"ם דעל כרחך ב' משמעויות לחלצתו חמה, דהא דנדרים ודאי בחולי הוא דמיירי, דקאי לגבי ביקור חולים ואם הבריא א"צ ביקור ובודאי דלגבי מילה מיירי בהבראה דבלא"ה א"א למנות עדיין ז"י, עיי"ש, ועי' בפרישה (רס"ב סק"ה). ובשו"ת מטה לוי (סי' נ"ב)הביא הדברים וכתב דודאי חלצתו חמה דברכות (ל"ד ע"ב)לגבי בנו של ר"ג שחלה ובאו לר"ח בן דוסא שיתפלל ואמר להם "לכו לביתכם שכבר חלצתו חמה", היינו שנתרפא מחולי, אך חלצתו חמה דמילה אפשר לפרש כירושלמי דהיינו מחלה וכדפי' הר"ן והתוס', וע"ע בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ג סי' ס"א סוף אות א').

והנה הרמב"ם (פ"א מהל' מילה הל' ט"ז) כתב "חלצתו חמה וכיוצא בו בחולי זה וכו'" משמע כירושלמי דהיינו המחלה, אמנם בכסף משנה מפרש כרש"י שהוא ההבראה וכבר תמה ע"ז במגלת ספר על הסמ"ג (עשה כ"ח). ואולי אפ"ל דכוונת הרמב"ם "חולי זה" ל"חמה" שהיא המחלה ו"חלצתו חמה וכיוצא בו" היינו שנתרפא מן מחלת החמה או המחלה האחרת וכפרש"י, ודו"ק.

ומ"מ אין בזה נפק"מ להלכה דבין כך ובין כך הכוונה דא"צ ז"י אלא לחולי חמה וכיו"ב ואין מונים הימים אלא מעת שיצאה ממנו המחלה, אלא דלכל פירוש נקט חלק אחר של ההלכה. וע"ע בדברינו לעיל סי' ב' באריכות ביסוד המתנת ז"י בחלצתו חמה אם מפני החולשה אם מפני הסכנה.

ומדברי הראשונים למדנו שאף קדחת בת יומה וקדחת שני' ושלישית דהיינו דרגות שונות של קדחת, ואפי' בדרגות הקלות- בעי ז' ימים להבראה. וכן נקט להלכה בדעת תורה למהרש"ם (יו"ד רס"ב ב' (ב')) ויותר מכך כתב בכורת הברית (נה"ב ז') דאפי' קדחת של שעה אחת בעי המתנת ז"י ומקורו עפ"י הירושלמי (יבמות פ"ח ה"א) "קטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא שמואל אמר אפי' אחזתו חמה שעה אחת ממתינין לו עד שלשים יום. ואף דהלכה כבבלי דממתינין רק ז"י ולא שלשים יום, מ"מ מן הירושלמי למדנו דאפי' אחזתו חמה שעה אחת בלבד ממתינין לא עד שיבריא.

ולפי כל זה נראה דכל מצב ואופן שהיתה עלית חום יש להמתין ז"י אחרי שהבריא, ולא יהי' הרופא נאמן להקל על גזרת חז"ל. אמנם לא כן נראה בדברי מהרי"ק, שמצינו שיש ב' אופנים של חמה שכתב (שורש קמ"ו) "תינוק שחלה חולי של סכנה והוקל מעליו והזיע עד שלא הי' בו עוד סכנה עפ"י הבקיאות ושוב לבסוף ב' או ג' ימים חזר להיות לו קדחת קטנה אך לא של סכנה וכו'". ודן להצריכו ז"י מאז שחלצתו חמה אחרונה דמוכח שעדיין לא הבריא ממחלתו הראשונה. ומשמע דאילו חלה ב"קדחת קטנה" מבלי שחלה תחילה בחולי של סכנה לא הי' צריך ז"י דאילו אף בקדחת קטנה בעי ז"י, מה מקום לשאלה יש. והרי לנו שלא כל "חלצתו חמה" צריך המתנה ז"י אלא דווקא "קדחת גדולה" ואפי' שדעת החולקין על ההמהרי"ק וס"ל שאין הדבר תלוי בסכנה דווקא אלא בחולשה שבכל הגוף, מ"מ מדברי מהרי"ק נלמד שאפי' שחכמים כללו "חלצתו חמה" ולא חלקו, מ"מ ישנם מצבים שבהם א"צ ז"י אבל באופן שאין סכנה או באופן שאינו חולשה שבכל הגוף.

וצ"ל דדברי שמואל בגמ' לגבי חלצתו חמה קאי ע"ד המשנה דקאמר "חולה" אין מלין אותו וקאמר דמחלה כגון "חצלתו חמה" בעי ז"י אך כ"ז במחלה של חלצתו חמה אך ישנם אופנים של "חמה" שאיננה מחלה ולא ע"ז דברו חכמים. ובאופן של "קדחת קטנה" דמהרי"ק היינו אופן בו החמה איננה מחלה, אלא שאם חלה וחלצתו חמה ואח"כ שוב היתה לו קדחת קטנה הרי שעדיין לא הבריא ממלתו ואפי' דבעלמא קדחת כזו איננה מחלה, ובכה"ג יש לחוש שמא היא בסיבת מחלה (וכמו שבאמת סיים המהרי"ק בסו"ד דמידי ספק לא יצאנו ודו"ק). אבל באופן שבו החמה היא בסיבת מחלה או אפי' ספק שמא הוא מפני מחלה, הרי שאפי' שאחזתו חמה רק שעה אחת, ממתינין לו ז"י מכיון שאחז"ל ואין סומכין להקל.

ומצאתי שכבר הקשה כעין זה בקונטרס נוצר חסד (בשו"ת פני לוי אחרי ס"י מ"ב, סעי' י"ח ד"ה וע"י בכללי) ותי' באופן דומה. שתמה ע"ד ר"י הגוזר בכללי המילה, שכתב דהא דמבואר בחז"ל דחלצתו חמה אין מלין, היינו חולי אישתא שקורין מלווי והוא בג' ימים רצופים אבל יום א' זה אשפייניר לא קאמר שמואל לדחות. וקשה ע"ז דהא בירושלמי (הנ"ל) מבואר דאפי' אחזתו חמה רק יום אחד בעי המתנת ז"י אחרי שהבריא וכאמור אפי' דלא נקטינן המתנת ל' ימים מ"מ ז' ימים מיהא בעי. ותי' בנוצר חסד דאפי' דמהרי"ק דס"ל דדווקא בחולי שיש בו סכנה הוא דבעי המתנת ז"י הרי שכאשר אין סכנה, לא ע"ז דברו חכמים. ורק כאשר יש אחזתו חמה ג' ימים רצופים, אפי' שאין בו סכנה בעי המתנת ז"י. (וזה א"ש אם נאמר דר"י הגוזר ס"ל כמסקנת דברינו לעיל סי' ב' דנקטינן לב' הטעמים יחד, וכאשר יש סכנה בעי ז"י אפי' רק אחזתו חמה כמו שעה אחת וכאשר אין סיבה הרי שרק כאשר יש חולשה יש להמתין ז"י. וזהו רק בג' ימים רצופים, ודו"ק) והרי זה כעין דברנו שדווקא חמה שיש בה סכנה או חולשה דהיינו מחלה, בזה דברו חכמים אבל באופן שאיננה מחלה, אפי' שיש בו חמה אין צריך להמתין ז"י.

ובדברי הפוסקים האחרונים מצינו אופנים של חמה שאינה בסיבת מחלה. כגון חום שאינו גבוה. וכמבואר בספר זוכר הברית (סי' י' אות א')דשיעור החום לענין דחיית המילה ז"י הוא 37.5 מעלות צלסיוס. והסברא כנ"ל דבפחות מכך אין זה מחלה כלל. אמנם בשו"ת בציץ אליעזר(חי"ג פ"ג ה') פליג ע"ז וס"ל דכל עלי' בחום הגוף (יותר מהרגילות שלו) אפי' בפחות מ 37.5 מעלות בעי המנת ז"י ודלא כזוכר הברית. וכ"כ בנשמת אברהם (יו"ד רס"ב קס"ו) בשם הגרשז"א והרגב"צ אבא שאול עיי"ש.

וסברתו בזה דא"א להכליל ולומר דבפחות מדרגת חום אין זה מחלה אלא בכל מצב ומקרה נחשב מחלה דבעי ז"י. אכן הגרשז"א הסכים שעד 38 מעלות נסמוך על הרופא אם יאמר שאין זה בסיבת מחלה. אבל ביותר מ-38 מעלות אין סומכין על הרופא. וכ"כ באוצר הברית (ה"ג פ"ג אות י') בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.

ואף בציץ אליעזר הסכים שיש עוד אופן של חמה שאין צריך להמתין ז"י. והיינו כאשר החום הוא מסיבה סביבתית כגון שנמצא במקום חם ולבוש ועטוף ביותר וכדו', שמפני זה חום גופו עולה ואין זה אחזתו חמה מפני מחלה, כלל. ואחריו הביאוהו הרבה פוסקים שדנו בענין, דאם החום הוא מסיבה סביבתית ופעולה נקודתית מעבירה החום מיד הרי זה חום שלא מפני מחלה ואינו נכנס בכלל חלצתו חמה שעה אחת מכיון שסו"ס אינה בסיבת מחלה. אך זה דווקא באופן שידוע שסיבת החום היא חיצונית ולא בסיבת מחלה אבל כאשר אין ידועה סיבת  חליצת החמה הרי שזה נכנס בספק חלצת חמה ואין זה נגד חז"ל.

והוסיף שם, דה''ה בחום הבא מחמת חוסר נוזלים ותיכף ששותה חוזר לחום הרגיל, שאין זה חלצתו חמה וא''צ להמתין. וכתב ע''ז הגרשז''א (הו''ד בנשמת אברהם הנ''ל) דמ''מ אף חום הבא מפני חוסר נוזלים חשיב חולה אלא שאין זה חולשה בכל גופו וא''ז ז''י. וכנראה אף בציץ אליעזר מסכים שאין למול בעוד חומו בו, ואפי' כשהוא מסיבה חיצונית ולו רק מפני הספק שאין אנו יודעים שאין החום מפני מחלה עד שלא ראינו שתיכף שקיבל נוזלים, העבירו אותו מסביבתו החמה, או הפשיטו מעליו הבגדים וירד החום.

ואף בזה כתב הגרשז''א שאם החום עלה עד 38 מעלות אין לסמוך ע''ז ויש לחשוש שאולי החום בא מפני מחלה או עכ''פ יש בחום כזה חולשה בכל הגוף ואין להקל לנגד חז''ל.

ולנגד כל זה מצינו דעה החולקת, בשו''ת משנה הלכות (מהדו''ת ח''ב קס''ט)דכל עלית חום אפי' מפני סיבה סביבתית או חוסר נוזלים, סו''ס הרי החום מחליש הגוף וצריך ז''י להתחזק מחולשת הגוף. וכנראה שדעת הגרשז''א דאכן החום מחליש הגוף ואפי' כשאינו מפני מחלה אך זהו דווקא מ-38 מעלות ומעלה, ובפחות מזה אם ידוע שהוא מסיבה חיצונית ואיננה מחלה סומכים על הסימנים והראיות שלא להמתין ז''י.

העולה מכל הנ"ל: א. כל עלית חום יותר מהרגילות בעי המתנת ז''י מעת שנתרפא. ב. כאשר יודע שסיבת החום חיצונית ולא מחמת מחלה (חוסר נוזלים, סביבה חמה וכו') הרי שעד 38 מעלות אפשר לסמוך על סימנים ומומחים שלא והצריכו ז''י וביותר מ-38 יש לדחות ז''י בכל מקרה. (וי''א שבכל מקרה יש להמתין ז''י). ג. גם באותם אפנים שא''צ ז''י, אין למול כל זמן שלא ירד החום.

חזרה לתחילת העמוד השימוש בתוכן האתר בכפוף לתנאי השימוש

מה חדש באתר:

המלצות חמות:

מאמרים חדשים: